רובנו נתקלנו בשיטוטינו בגולן במושג "כפר צ'רקסי". אם זה בחושניה שעל יד קשת, או במעיין
"עין מוקש" שליד קיבוץ עין זיוון. ולא רחוק משם גם הכפר צורימן, ובקיצור, כמו שאתם מבינים, ברחבי הגולן פזורים לא מעט כפרים צ'רקסים. הצ'רקסים מקוטלגים אצל רבים מאיתנו יחד עם הערבים והבדואים (ואולי גם הדרוזים), כמיעוט שחלקו נושא בעול הצבא והמדינה.
אבל בשונה מהדרוזים, הבדואים או הסורים שישבו פה בגולן, הצ'רקסים במקורם אינם 'ערבים', על אף שהם מוסלמים. מה הם כן? הצ'רקסים לא הגיעו לאיזור מחצי האי ערב או מאפריקה, אלא דווקא מאיזור הקווקז, ומיד נביא את סיפורם המעניין.
הצ'רקסים, שמכנים את עצמם "אדיגים" (מונח שמשמעותו "האדם השלם") הם קבוצה של 12 שבטים מאיזור הקווקז, שמרכיבים את העם האדיגי. עד לפני כ900 שנה, דתם של הצ'רקסים הייתה פגאנית, והם סגדו לאלילים מקומיים. בהמשך, חדרה הנצרות לאיזור מחייתם בקווקז, והם קיבלו אותה עליהם תוך שהם שומרים גם על חלק ממנהגיהם הקודמים. בסביבות המאה ה-15, חדר האסלאם לתחומם, והשבטים הצ'רקסים קיבלו עליהם אותו בצורה מלאה, בגרסתו הסונית.
עדיין נשארת השאלה הפתוחה, כיצד הגיעו שבטים קווקזים ליישב כפרים בארץ ישראל? ובכן, הצ'רקסים מגיעים בשתי פעימות לארץ. הפעימה המוקדמת יותר, שאותה אנחנו רואים בעיקר בשרידי מבנים ברחבי הארץ, הייתה עם מכירת רבים מהם כילדים, על ידי משפחותיהם, לטובת שימוש כלוחמים תחת שליטים ברחבי העולם המוסלמי. הילדים חונכו בחינוך צבאי, ונתפסו כלוחמים ללא חת, והיו במעמד של חיילים-עבדים. הממלוכים הגיעו יחד עם שליטיהם ולחמו במזרח התיכון, עד שבסופו של דבר, מרדו באדוניהם והשיגו את השלטון לעצמם, במה שיקרא בהמשך בארץ ישראל והאיזור "התקופה הממלוכית". חשוב לציין שהצ'רקסים היו רק חלק מהממלוכים, והילדים/נערים הגיעו גם מעמים אחרים (גיאורגים, עיראקים ועוד).
הפעימה השניה והמרכזית יותר, גם בתודעה הצ'רקסית, היא סביב המאה ה-19. באותו זמן, קיסרות הצאר ברוסיה, אחרי תהליך ארוך של פלישה איטית ומתמשכת לקווקז, מתחילה בביצוע טבח עם בצ'רקסים. המספרים המדוברים הם למעלה ממליון צ'רקסים שנרצחו ועוד כ600,000 שגורשו מהקווקז.
השלטון העותמאני, שזיהה בצ'רקסים פוטנציאל גדול לעיבוי איזורי ספר, וראה בהם לוחמים טובים, קרא להם להתיישב בשטחי האימפריה, ובהמשך יתגלגלו חלקם לארץ ישראל. ספציפית בגולן, התמודדו השלטונות עם שבטים בדואים נוודים שלא סרו למרותם, ולכן רצו לחזק את האיזור באוכולסייה שתהיה נאמנה להם, ותדחק את האוכלוסייה ה"בעייתית". הם מתיישבים פה בשתי נקודות מרכזיות: בגליל ובגולן. במלחמת העצמאות, מצטרפים הצ'רקסים שבגליל לכוחות צה"ל ומסייעים להם בלחימה. בהמשך, הם גם יקבלו עליהם את גיוס החובה, וישאפו לשירות קרבי, עד ימינו.
הצ'רקסים בגולן לעומתם, הם בעלי אוריינטציה יותר "סורית" ולאחר מלחמת ששת הימים, הם יעברו לשטחי סוריה, עד היום.
אחד מהמנהגים המעניינים אצל הצ'רקסים, קשור במוסד הנישואין. בשונה מתרבויות דומות, גם בתקופות קדומות יותר, לכלה הצ'רקסית תמיד הייתה הזכות לבחור למי להינשא, ובעיקר למי לא להינשא. במקרה שהורי הכלה התנגדו לנישואין עם חתן ספציפי, נכנס מנהג "החטיפה". ה"חתן" מגיע רכוב על סוס בשעות החושך לכפר, וחוטף את הכלה (בהסכמתה), ואז יורה באוויר שלוש יריות. המשפחה ובני הכפר יוצאים למרדף אחריו. במידה והוא נתפס בשטחי הכפר, הוא מוותר על האפשרות להנשא לבחירת ליבו. במידה והוא מצליח לחמוק איתה אל חוץ לתחומי הכפר, אזי הוריה מקבלים עליהם את הקשר ומסכימים לנישואין…
אחד הכפרים הצ'רקסים שנשתמרו בצורה הטובה ביותר, הוא הכפר חושניה, הסמוך לקשת. בשיטוט קל באיזור תוכלו לזהות חלק מבתי הכפר, ואת המבנה הבולט ביותר: המסגד שנמצא בסמוך לכביש. כעת עם בוא גשמי הברכה עלינו, במקום מתקיימת גם שלולית חורף קטנה ויפה, ואם יתמזל מזלכם, תוכלו לפגוש את בעלי החיים שמגיעים גם הם להינות ממנה…
