דמיינו לעצמיכם שבמרחק לא רב, הייתם יכולים להיכנס למנהרה שתיקח אתכם כמעט 120 שנה אחורה… אז ממש לא רחוק מכאן, נמצאת בדיוק המנהרה הזו, אליה ניכנס היום בסיור וירטואלי…
אבל בואו נצא רגע מעולם המדע הבדיוני ונדבר על דברים יותר מוחשיים.. בסמוך לקיבוץ מיצר, מעל אגן הירמוך, שוכנת לה מנהרת רכבת באורך של 250 מטר. אתם בטח שואלים את עצמיכם, מה עושה מנהרה כזו בשטח שאין אליו גישה ונמצא ממש על הגבול? טוב ששאלתם!
בשנת 1900, לקראת מלאת חצי יובל לשלטונו של הסולטן עבדול חמיד ה-2 שעמד בראש האימפריה העותמאנית, הוא החליט לצאת במבצע גרנדיוזי שעיקרו הפעלת רכבת בין סוריה לבין מכה העיר הקדושה למולסמים, במטרה לתת מענה למליוני המוסלמים שמקיימים את מנהג החאג', ועד אותו זמן הסתמכו על הליכה רגלית ושיירות גמלים.
הסיבה העיקרית למבצע הזה הייתה ככה"נ שאיפתו למצב את עצמו כמנהיג המוסלמים בעולם שדואג לאחת מהמצוות החשובות ביותר באיסלאם.
מי שקיבל את האחריות על תכנון הפרויקט האדיר הזה שכלל לא פחות מ 1700 ק"מ של מסילות רכבת, היה נציג האימפריה הגרמנית, ידידתם הגדולה של העותמאנים, המהנדס היינריך מייסנר. מייסנר היה צריך להכשיר כח עבודה גדול לטובת ביצוע משימת הסלילה, ולכן קיבל מהצבא העתמאני 9500 חיילים סה"כ שגוייסו לטובת עבודת הכפיים של בניית הרכבת והיו כח עבודה זול יעיל וזמין.
אז מה הקשר בין פרויקט מסילות מסוריה לערב הסעודית, אלינו בישראל?
חוץ מהמסילה הראשית, היו לרכבת עוד כמה סעיפים. אחד מהם היה קו הרכבת מחיפה עד דרעא שלא רחוקה מפה. הסיבה העיקרית לבניית החלק הזה של המסילה, הייתה היותה של חיפה מפרץ נח לעגינה בים התיכון, ומקור טוב לקבלת חומרי הגלם לבניית הרכבת. תחילה נסללה המסילה מחיפה לבית שאן, ובהמשך חוברה לצמח ולעיר דרעא שבסוריה.
כדי להבין את עוצמת הבניה, צריך לקחת בחשבון שהמסילה שיצאה מחיפה בגובה פני הים, הגיעה לצמח שנמצאת בגובה מינוס מאתיים מתחת לפני הים, וטיפסה לדרעא בגובה של 500 מטר מעל פני הים.
.
בשטח שנמצא מזרחית לגדר המערכת החדשה בסמוך לקיבוץ מיצר, ממש כמה עשרות מטרים מעל נחל הירמוך, נותרה עדות חיה לקיומו של סעיף הרכבת מצמח לדרעא. קטעים ארוכים של המסילה, נראים היטב בשטח, ואם נתבונן טוב בצידי אדני הרכבת, נוכל לראות גם את שנת הייצור שלהם (1903 / 1905). אדני הרכבת עשויים ממתכת ולא מעץ, בין השאר כי אדנים שהיו עשויים מעץ, היו "גניבים" יותר לצרכי הבערת אש, במיוחד באיזורים המדבריים שעצים היו נדירים בהם. בנוסף, במהלך בניית המסילות, נאלצו מייסנר וחייליו להתמודד עם התנכלויות של שבטים בדואים, שהרכבת איימה על מקור פרנסתם בהובלת השיירות למכה.
צעידה של כמה מאות מטרים נוספים, מובילה אותנו היישר לתוך אחת מהמנהרות שבהן עברה הרכבת באורך כ-250 מטרים. בגובה של כ-3 מטרים מהרצפה, נוכל לראות עדיין את הווים שעליהם תלו את קווי הטלגרף שעברו לאורך המסילה.
לאחר חציית המסילה, נוכל להבחין בצד שמאל, בשרידי המחנה של בנאי הרכבת. סביר להניח שרבים מהם, סיימו את תפקידם לצד המסילה, לאור תנאי הגיינה ותברואה נחותים בקרב הצבא העתמאני.
ממש מתחתינו נוכל לראות את נחל הירמוך זורם לאיטו. חשוב לציין, שהרכבות העתמאניות נסעו בשיטת הקיטור, שעובדת על שפיכת מים על גחלים לוהטות, ויצירת אנרגיה להנעת הרכבת. אבל המשמעות של התהליך הזה, היא הצורך בכמות מאוד גדולה של מים, שאין אפשרות לסחוב אותה על הרכבת. לכן היו צריכים לבנות תחנות רכבת לאורך כל 25 ק"מ, ובמקומות האלו לחדש את אספקת המים.
מעניין לחשוב במושגים של ימינו, על כך שפרויקט בניית כלל הרכבת (שלא הגיעה ממש עד כמה) ארך 8 שנים בלבד, ואת המבנים שנשמרו עד היום…
