תל אור – השכונה היהודית מעבר לנהר
כמה פעמים יצא לכם לקפוץ לסיור ממזרח לנהר הירדן, בחלק שמדרום לגולן, ואפילו בלי ויזה ומעברי גבול? כנראה שלא הרבה…והאם הכרתם את השכונה היהודית היחידה ממזרח לירדן בתקופה שלפני קום המדינה? אז זה הזמן לביקור מדהים ונדיר בשרידי שכונת "תל אור", כיום בשטחה של ירדן.
אז איך הכל מתחיל? בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, מקים ה"זקן מנהריים" – פנחס רוטנברג את תחנת החשמל במקום מפגשם של שני הנהרות הגדולים הירדן והירמוך, ומכאן גם מוענק לו שמו: "נהריים". התחנה ההידרואלקטרית, הופעלה באנרגיה שנוצרה על ידי נפילת המים מגובה בעזרת הקמת סכר על הירמוך לפני מפגשו עם הירדן. לצורך ויסות המים, נבנה גם סכר דגניה עליו כתבנו בעבר, שבעזרתו שלטו בכמויות המים הזורמות מהכנרת אל הירדן הדרומי.
לצורך בניית התחנה, והפעלתה השוטפת נצרך רוטנברג להביא פועלים מקצועיים שישהו במקום זמן ממושך, ולכן היה צריך לספק פיתרון גם למשפחותיהם. צורך זה הוביל להקמת שכונה בצידו המזרחי של הנהר, שקיבלה את השם תל-אור שנגזר מהעיסוק באש ואנרגיה בתחנה.
מעבר לצורך הפרקטי במבנים עבור העובדים ומשפחתיהם, מאחורי רעיון הקמת השכונה, עמד גם הרצון הציוני לסמן את הגבול כמה שיותר מזרחה, לקראת החלטות שצפו שיגיעו בהמשך ויעסקו בנושא גבולות המדינה היהודית שתקום.
בשכונה הוקם גם בית ספר עבור ילדי העובדים שבראשותו עמד המחנך והסופר יוסף חנני. לצד בית הספר הוקם גם גן ילדים ומרפאה, בה דאגו לספק לעובדים שעבדו בתנאי חום קשים, מינרליים למנוע תשישות והתייבשות.
הישוב הלך ופרח, עד לימים שבסמוך להכרזת העצמאות. מוסדות ההנהגה בישראל, החליטו בתחילה לפנות את הנשים והילדים, ולהשאיר כח חיוני להמשך תפעול תחנת הכח. בהמשך,התפנו מהמקום גם אנשי ה"הגנה". בשלב מסויים, פרצו אליו אנשי הצבא העיראקי שהגיעו דרך ירדן,
ולקחו בשבי את העובדים שנמצאו במקום.
הם הושמו במחנות שבויים יחד עם שבויים נוספים מרחבי הארץ(הרובע היהודי, גוש עציון ועוד),
והוחזרו כעבור כ-9 חודשים. במהלך תקופה זו, נשדד המקום ונחרב על ידי כוחות הלגיון הירדני.
מפעל החשמל נסגר, והשכונה לא הוקמה שוב.
דגם של המפעל ופעולות הוקם עשרות שנים לאחר מכן ממערב לירדן.
