"והפשתה והשעורה נכתה -כי השעורה אביב והפשתה גבעול."
פרשת "וארא" מספרת לנו על שבע מתוך עשר המכות שהוכו המצרים. בפסוקים האחרונים של הפרשה מתארת לנו התורה את הפגיעה של מכת הברד, אך הפעם בתיאור משונה ולא סטנדרטי, ביחס לתיאורן של יתר המכות.
כל המכות מתואר הנזק שנגרם על ידן לדוגמא במכת הערוב: "ותשחת הארץ מפני הערוב" או במכת הדבר:
"וימת כל מקנה מצרים". אך במכת הברד כפי שאמרנו התיאור שונה לגמרי.
התורה פותחת סוגריים לכאורה ומתארת לנו כמו מתוך תיאור של שמאי נזקי חקלאות מקצועי שבא לאמוד את נזקי המכה.
"והפשתה והשעורה נכתה -כי השעורה אביב והפשתה גבעול. והחיטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה" אז ראשית נתחיל לנסות ולהסביר את כוונת הפסוק- השעורה והכוסמת ניזקו במכת הברד כי הגידול נמצא כבר במצב הבשלה מסוים,(מתקדם)
וזאת לעומת החיטה והכסמת שלא ניזוקו כי הגידול עוד צעיר ולא נפגע בברד.
ברצוני להתעכב על המילה "אביב" שלכאורה מתארת מצב הבשלה של הגידולים החקלאיים, לעומת משמעותה כיום-אחת מעונות השנה.
המילה אָבִיב קרובה ככל הנראה למילה אֵב, אֵב פירושו צמח צעיר ורענן,. המילה אֵב נזכרת בתנ"ך פעמיים: "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה, יִשְׂגֶּא אָחוּ בְלִי מָיִם?" שואל איוב (ח, יא), ומשיב: "עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ" (שם, יב) – מקור נוסף, משיר השירים, "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל)"ו, יא).השורש אב"ב משותף לכמה לשונות שמיות, ובכולן יש לו משמעויות הקשורות בצמיחה. כך למשל באמהרית, המילה אַבֶּבָּה פירושה 'פרח'. שמה של בירת אתיופיה – אדיס אבבה.
היום מקובלת חלוקת השנה לארבע עונות: קיץ, סתיו, חורף ואביב. החלוקה הזאת מושפעת מן החלוקה האירופאית, המבוססת על אקלים שיש בו ארבע עונות ברורות. אך באזור שלנו יש למעשה שתי עונות – קיץ וחורף – כפי שנאמר בספר בראשית: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב)
אז מהיכן הגיעו אלינו עוד שתי עונות?
סְתָו בתנ"ך אינו אלא מילה נרדפת לחורף – עונת הגשמים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שיר השירים ב, יא). ואילו אָבִיב במקורו אינו עונה כלל, עם זאת אנחנו כן מכירים את המילה אָבִיב בהקשר של זמן, בצירוף חֹדֶשׁ הָאָבִיב: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לד, יח). כלומר-חודש האביב הוא -חודש ההבשלה, החודש שבו התבואה במצב של אביב, עלינו לשמור שבכל שנה חג המצות יהיה בתקופה שבו התבואה במצב-"אביב"
לפי המילונים רק בימי הביניים – בעברית של חכמי ספרד – החלו להשתמש במילה אָבִיב לציון עונת השנה שבין החורף לקיץ.
אם כן מה בסופו של דבר מה רוצה התורה בתיאור החקלאי המדויק והמופרט?
משה מודיע לפרעה שגם כאשר יתפלל אל הקב"ה להפסיק את מכת הברד, תפילתו תועיל אך ורק ביחס לחיטה ולכוסמת שלא נוכו, אך היא לא תועיל ביחס לפשתה ולשעורה כיון שהן כבר נוכו ע"י הברד.
