רמתניה

לאגודה שלהם, הם קראו בתחילה "בית יהודה", ועוררו בעיתונות התקופה את כולם להתגייס ולתרום למפעל החדש, ולהתיישבות המתפתחת בגולן. הזרעים נזרעו והאדמה נתנה את פירותיה. לורנס אוליפנט נדבן נוצרי שתמך בהתיישבות יהודים בארץ ישראל מסיבות תיאולוגיות נוצריות, בתחילה תמך במפעל ואמר להם שאם הם אכן יעלו להתיישב במקום הוא "ירצף להם את האדמה בפונטים (פאונדים)", אך לצערם של המתיישבים, ולצערו של אוליפנט, נפטרה אשתו שאותה מאוד אהב, והוא התכנס בצערו ובהמשך חזר לאנגליה.

החבר'ה לא נואשו והמשיכו לקרוא לבני ארץ ישראל לקחת חלק במפעל הציוני בגולן. אך למרבה הצער לא היו אלו הכלכליות שהביאו להפסקת ההתיישבות במקום, אלא דווקא בעיות בירוקראטיות, מול השלטון המרכזי בדמשק, שעל אף חוקיות רכישת האדמות ותקינות החוזים, ועל אף שרוכשי האדמות היו בעל אזרחות עותמאנית ולכן הורשו לרכוש אותן, הוא התעקש לבטל את עסקת המכירה בעוד הזרעים נזרעים והאדמה מעובדת, וחברי האגודה נאלצו לחזור לצפת. 

להנצחת מעשה ההתיישבות, ולהנצחת המושבה העברית הראשונה בגולן בעת החדשה, נקרא התל הסמוך, הר "בני צפת". לא הרבה זמן לאחר מכן, החבר'ה כבר יצאו לנסיון נוסף, הפעם בדרום הגולן, אבל זה כבר לפעם אחרת