המנורה, סמל יהודי מובהק, המלווה את עם ישראל עוד מתקופת המקרא. מימי משה רבנו, במשכן שילה, בבית המקדש בימי שלמה המלך, ולאורך הדורות עד שבימינו הפכה לסמל המדינה.
מרגע שחרב הבית, יהודים בכל העולם החלו לסמן את המנורה כזיכרון ולפעמים כהבטחה- "עוד נשוב,לא שכחנו."
בעת העתיקה, החל מהמאה הרביעית לספירה, מתרחב מאוד השימוש במנורה כמוטיב עיטורי בעיקר בבתי כנסת. בשל קדושתה של מנורת המקדש אסרו חכמים יצירת חיקוי מדויק שלה: "לא יעשה אדם … מנורה כנגד מנורה. אבל עושה של חמישה ושל ששה ושל שמונה (קנים)." (מנחות כב ע"ב) ובאמת מגניב לראות בשטח שהמנורות החרוטות על גבי האבנים לפעמים בעלות חמישה, תשעה ואף אחד עשר קנים.
אם כך,כיצד נדע איך נראתה המנורה בבית המקדש???
רוצים גם לדעת את התשובה??
הצטרפו אלינו למסע מרתק בעקבות המנורה ושאר הסמלים היהודיים..
מה כדאי להביא???
- כובע (אין הרבה צל)
- מים
- נעליים נוחות
- פק'ל (מומלץ)
עונה מומלצת – כל השנה למעט זמני גשם ממש
מאפייני המסלול – סיורי
את עיטור המנורה בגולן נמצא בעיקר על גבי פריטים ארכיאולוגים, אבני בניה, משקופים, עמודים, כותרות ועוד.. הפעם נמליץ על שלושה אתרים שאפשר לראות את עיטור המנורה בשטח..
את סיורינו נתחיל ב'בית המנורות' בחירבת פארג'
ניסע למושב קשת ומשם נמשיך על ציר הנפט עד לצומת אנדרטת בד 9. שם נפנה שמאלה ושוב שמאלה ונחנה את רכבינו למרגלות התל.
הכפר פארג' שכן על ציר השיירות מדרום רמת הגולן אל דמשק. תוצאה מתבקשת היא שרשרת חאנים לאורך הציר.. גם חורבת פארג' הייתה חאן,
נשוטט בין הרבה ירוק ובתים עתיקים באווירה פסטוראלית עד שנגיע ל"בית המנורות" -שם מקומי שניתן לו עקב המנורות החרוטות בו (זהו חאן ממלוכי מהמאה הארבע עשרה שנבנה על שרידים עתיקים מהתקופה הרומית – ביזנטית ) . אגב, מלבד מנורות גם חרוטים בו צלבים, עוגנים, לולבים וגם מנורות.. שילוב מדהים מבחינה ארכאולוגית משום שהוא מעיד על ישוב מעורב של יהודים ונוצרים.. חוץ מהסמלים שנראה נבחין גם בסגנון "בניה חורנית".. סגנון בניה שנלקח משכינינו החורנים (דרום סוריה של היום) בנייה חורנית טיפוסית כוללת תקרות אבן, קשתות, חלונות כורזים וחלונות פנימיים.. הבנייה היא בנייה משנית מאבני בזלת מקומיות מה שיוצר בשטח מבנים עם עמודים מהתקופה הביזנטית ותקרות מבנייה חורנית.. הרמוניה נפלאה בין עבר לעבר קדום יותר אל עתיד עם המנורה בסמל מדינתנו
במאה התשע עשרה חיו כאן צ'רקסיים שנטשו בעקבות מלחמת ששת הימים
מזרחית לחורבות הכפר נמצאת בריכת פארג'. בריכה בזלתית מוקפת גדרות אבן המתמלאת רק בימי החורף לאחר הגשמים. אם הגעתם בזמן הפריחה של נורית המים וורוניקה סורית (פברואר עד אפריל) – אז המראה באמת מדהים ומשובב נפש.
נמשיך בסיורינו אל אחד האתרים היותר מרשימים ברמת הגולן.
העמוד והמנורה באום אל קנאטיר
בכפר העתיק והיפה שבדרום הגולן, נמצא אחד מבתי הכנסת החשובים והמפוארים שהתגלו בארץ.
במקום התגלה בית כנסת כמעט שלם, גדול ומפואר שחרב ברעידת האדמה של שנת -749 עם היישוב שהיה שם. היישוב נבנה שם כנראה לאחר חורבן בית שני ועל שרדיו נבנה ישוב ערבי בשם "אום-אל-קנאטיר". בתרגום לעברית- "אם הקשתות" על שם שלוש קשתות מעל מעיין שהיה כמובן מרכז החיים של הכפר ואגב, גם מקור פרנסתם. הם עבדו בהלבנה וניפוץ פשתן עבודה שהצריכה מים זורמים
הודות לעובדה שבית הכנסת חרב במקום, "על עצמו" התאפשר עם טכנולוגיה מפותחת כמובן-שיחזור מדויק של בית הכנסת. כיום הסתיים השחזור והאתר פתוח למבקרים.. כדי להגיע ניסע על ציר 808 וניכנס לכביש הגישה של המושב 'נטור'. לפני הכניסה ליישוב מצד שמאל יהיה כביש עפר. ניכנס בו עד לחנייה מסודרת צמוד לאתר. (הכניסה בחינם)
משם נמשיך אל המנורה של קצרין
קצרין העתיקה הייתה כפר יהודי שהתקיים בתקופת התלמוד – תקופת פריחה ושגשוג בגולן. כמו רוב הכפרים בגולן, גם כפר זה נבנה סמוך למעיין ובמרכזו בית כנסת. גם כפר זה חרב ברעידת האדמה של שנת 749. לאחר כמה דורות של התיישבות ונתק יישובי הקימו בדואים במקום כפר וקראו לו "קסרין" מה ששימר את השם קצרין
בית הכנסת, שהיה לב ליבה של הקהילה, נבנה מאבני גזית גדולות ומסותתות, קושט בעיטורים ובעמודי אבן גדולים והתנשא מעל בתי הכפר. אם תחפשו היטב בתוך בית הכנסת תגלו, על אחת האבנים, מנורה חרוטה.
הביקור במקום נעשה עצמאית ובעזרת מפה ציורית המובילה בין שבילי הפארק, בין בתים בנויי אבן בזלת. בבית הבד אפשר ללמוד על תעשיית השמן שפרנסה תושבים רבים ובבית רבי אבון אשר מצבת קבורתו נתגלתה בכפר, עם קצת דמיון אפשר לראות איך התנהלו חיי משפחה.הסיור מרתק ומעשיר את הדמיון
כדי להגיע לקצרין העתיקה נכתוב בוייז 'כפר תלמודי קצרין' אם אין וויז ניסע אל אזור התעשייה קצרין ונחנה בחנייה מקומית. הכניסה בתשלום
