זוכרים את יוני

מספרים לי על יוני……

בשבילי היה יוני "הנפש הטהורה".
"נפש" – על שום האנושי שבו, ששפע מבפנים והיה מעין אוצר בלום של טוב, לא מתפרץ החוצה בראוותנות, אלא בשקט וחודר עמוק, מלב אל לב, ממעמקי הפנים שלו אל תוך-תוכו של הזולת.
"טהורה" – על שום שלא הושחתה אף חלקה זעירה ממנה. נפשו הטהורה נתגלתה בראש ובראשונה בתחום הידידות. יחידים יודעים טעם של ידידות לשמה. יוני היה אחד מהם.
ידידותו לזולת לא הייתה למען כבוד ולא למען תועלת…
ידידות הושטה למי שהיו זקוקים לה, שהיו כמהים לקשר עם הזולת, שהיו חסרי חמימות אנושית בביתם ובסביבתם. עם אלא התידד יוני, נתן להם הרבה מעצמו ומנפשו ומעולם לא ציפה לגמול.
אושרם של אחרים בידידות העניק לו אושר.
…… לא היה דבר שהטיף לו יוני בלי שהגשימו בעצמו לפני כן. לא היה דבר שיעץ, פקד או ביקש מן הזולת בלי שהתנסה בו בעצמו. כמפקד הייתה לו זכות מלאה בכל אשר תבע מפקודיו. כידיד הייתה לו זכות אישית בכל אשר ציפה ודרש מהם.

סח לי איש צוות הטנק שלו, מרדן שלא היה מן הממושמעים ביותר:
"הרבה מפקדי טנקים עברו אצלי וכולם חשבו את עצמם "יעני" חשובים. נתנו פקודות והלכו, ורצו לבוא בחזרה ולמצוא הכל מוכן, היו מסתובבים עם ידיים בכיסים וזורקים לכל צד "תנקו את זה" "תשפשפו את זה", "תשמנו יותר מהר". לכולם סירבתי, למה לא סבלתי אותם. לא סבלתי שעומדים מן הצד ואומרים לי מה לעשות. אבל כשהגיע יוני זה פתאום היה לגמרי שונה. הוא לא נתן פקודה מה לעשות. הוא פשוט ניגש לטנק והתחיל את העבודה, לא היה לי לב לסרב. זאת הייתה פעם ראשונה שלא סירבתי למפקד ועבדתי במרץ. בשביל אחד כמוהו הייתי מוכן לעשות הכל.
"יוני התעקש שבכל תרגול טפשי נעמיס את כל הפגזים הדרושים על הטנק, וזו הייתה עבודת פרף.
תמיד קיללנו אבל העמסנו עד הפגז האחרון בגלל שהוא העמיס איתנו ולא הייתה ברירה. היום אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לו את החיים. אם לא היינו יוצאים לאותו קרב עם כל הפגזים היינו מחוסלים כבר מזמן. התחמושת הייתה אוזלת כבר בתחילת הקרב כפי שקרה אצל טנקים אחרים"

כזה היה – אחד מאותם מעטים שטוהר ליבם ללא רבב, ונפשם מאצילה על הסובבים אותם לא בתרועה אלא בקול דממה דקה, בצניעות, בענווה.

אורי